1איכא דאמרי אמר רבא דאמר לך מני ב״ש היא ולא תזוז מינה וכן הלכה ואסיקנא דב״ש וב״ה בתרתי פליגי פליגי בסוכה קטנה ופליגי בסוכה גדולה ודייקי דפליגי בסוכה גדולה מדקתני מי שהיה דמשמע דאפשר למיקם בגוה הוא ושולחנו אלא דאתרמי דהוה הכי הוא מפנים ושולחנו מבחוץ ומדקא תני פוסלין דמשמע פסול בגוה ולא קתני יצא ולא יצא דייקי׳ דבסוכה קטנה נמי פליגי ואלו בסוכה קטנה הא איפסיקא הלכתא בהדיא כב״ש ולא נזוז מינה ובעינן שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו והיינו ז׳ טפחים על ז׳ טפחים ששיעור מקומו ששה טפחים ושיעור שולחנו טפח וכן פירשו בירושלמי אבל בפלוגתא דסוכה גדולה צריך לדקדק כמאן פסקי׳ מי אמרי׳ כיון דאיפסקא הלכתא כב״ש בקטנה ה״ה בגדולה או דלמא היכא דאתמר אתמר והיכא דלא אתמר לא אתמר והדרי׳ לכללין דב״ש במקום ב״ה אינה משנה ומסתברא דהא תליא בטעמא דפלוגתייהו דאי טעמא חדא הוא בתרתי פלוגתא הא ודאי חדא מחתא הוא והלכתא כב״ש בתרוייהו ואי טעמי דפליגן נינהו היכא דאיתמר הלכה כב״ש אתמר ובאידך הלכתא כב״ה. ומשמע לפום סוגיא דפרקין דטעמי דפליגן נינהו דהא בסוכה גדולה פריש תלמודא לעיל דטעמא דב״ש שמא ימשך אחר שלחנו וב״ה סברי לא גזרינן ולית לן אלא טעמא דפריש תלמודא ואלו בסוכה קטנה אמרי׳ לקמן דטעמיה משום דבעי דירת קבע דהא אביי מוקי לקמן לב״ש בשיט׳ דסבירא להו דירת קבע בעינן מהא דפסלי בסוכה קטנה ואע״ג דקי״ל דסוכה דיר׳ עראי בעי׳ ומשמע דלא פליג בה אביי ובאידך קי״ל כב״ש כדפסק רבא לעיל ל״ק הלכתא אהלכת׳ דאפשר דאע״ג דבעי׳ דירת עראי במילי אחרינ׳ בעיא קביעותא קצת שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו דאי לא דירה סרוחה היא הלכך קי״ל כב״ש בסוכה קטנה דבעיא סוכה קבע בהא מיהא וקי״ל כב״ה בסוכה גדולה דלא גזרי׳ שמא ימשך אחר שלחנו וזו סברת הרינ״ג והרב בעל המאור ז״ל ומקצת הגאונים ז״ל אבל הרי״ף ז״ל פסק כב״ש בתרוייהו משמע דס״ל דכיון דאיתנו גבי הדדי בחד בבא דחד טעמא איכא לתרוייהו וטעמ׳ דתרוייהו משום גזירה שמא ימשך אחר שולחנו כדפריש תלמוד׳ בסוכה גדולה ואף על גב דאביי פריש טעמא דסוכה קטנה משום דבעו דיר׳ קבע אביי דסבר הכי ולהכי מוקים להו בשיטה ולדידיה לית הלכתא כב״ש אף בסוכה קטנה אבל רבא דפס׳ כב״ש בסוכה קטנה סבר דטעמא דב״ש לאו משום דבעיא דירת קבע הוא אלא משום גזירה שמא ימשך אחר שלחנו והלכתא כותייהו. א״נ דאביי ורבא לא פליגי ומאי דקאמר דטעמא דב״ש דבעו דירת קבע היינו דירה הראוי להיות בה קבע שאין לחוש שמא ימשך ממנה אחר שלחנו וחד טעמא הוא עם מאי דאמר רבא גזיר׳ שמא ימשך אלא ששינה בלשונו. ואיברא דבשמעתא איכא ראיה לאכרועי כחד מהני פסקי אלא שאין לנו לזוז ממה שפסק הרי״ף שקבלתן של גאונים ז״ל תורה היא:2מאן תנא להא דת״ר בית שאין בו ד׳ אמות כו׳ עד אפי׳ רבנן עד כאן לא קאמרי רבנן אלא לגבי סוכה דדירת עראי הוא. פירש ודקא קרי לה סבר דאף ע״ג דרבנן דירת עראי בעו בעי׳ סוכה אי לאו דחזיא לדירה לא הוו מכשרי דהא בעיא דירה מיהת:3והא דתניא ואין עושין אותן עיבור בין שתי עיירות. כלומר דאלו בית שיש בו ד״א על ד׳ אמות עושין אותו עיבור שמודדין משם ואילך תחום שבת ודוק׳ כשהוא תוך ע׳ אמה ושיריים והכי משמע מדאמרי׳ לקמן דאפי׳ כבורגנין לא משוינן ליה משום דלית ביה ד׳ אמות על ד׳ אמות הא אלו אית ביה ד׳ אמות על ד׳ אמות הוי כבורגנין ואלו בורגנין אין עושין אותו עיבור אלא כשהן תוך ע׳ אמה ושיריים כדאיתא במסכת עירובין וה״ה לבית שיש בו ד׳ אמות על ד׳ אמות אבל בפחות מכאן לא חשיב כלל ולא הוי עיבור אע״פ שהוא תוך ע׳ אמה ושירים והא דנקט הכא בין שתי עיירות לאו דוקא אלא ה״ה לעיר אחת ולא הוזכר בעירובין עבור אלא לעיר אחת אבל בין שתי עיירות סמוכות אין ענין לעבור שאפי׳ בלא שום בית כלל אמרו שאם יש כאן שתי עיירות סמוכות זו לזו נותנין קרפף לזו וקרפף לזו ועושין אותה אחת לגמרי ובירוש׳ אמרו כאן ואין עושין אותו עיבור לעיר והא דנקט בגמ׳ דילן שתי עיירות אורחא דמלתא נקט שאין דרך להקפיד במדידת אלפים מן העיר עצמה או מן העבור אלא במי שהולך מעיר זו לעיר זו תוך אלפים וע׳ אמה והרבה פירושים יש וזה נכון ועיקר לרבי׳ נר״ו:4והוינן לה עירובי חצרות בחצר מי מנטר. פירוש דעירובי חצרות שהוא להכשיר הבתים ולעשותם כולו כאלו דרים בבית אחת בעי׳ מקום המשתמר לגמרי אליה׳ וראוי לדירה כעין בית אבל שתופי מבואות שהוא להכשיר החצרות כל היכא דמנחי לה באתרא דמנטר קצת כעין חצר אע״ג דלא חזי לדיר׳ בהכי סגי:5והא דאמרי׳ דאפילו כבורגנין לא משוינן לה מ״ט בורגנין חזו למלתייהו. יש שפירשו בבורגנין של ד׳ אמות דאף על גב דעבידי מעצים עראי כיון דחזו למלתייהו עושין אותן עיבור משא״כ בבית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות שאף ע״פ שהוא של אבנים לא חזי למילתיה ואין עושין אותו עבור והנכון דה״ק דאפי׳ כבורגנין שאין בהם ד׳ אמות על ד׳ אמות לא משוי׳ ליה דבורגנין חזו למלתייהו אע״ג דלית בהו ד׳ אמות על ד׳ אמות שהם סוכות שעושין אותם בדרכים לספק בהם מים ומזון לעוברי דרכים ובהאי שיעור סגי להו אבל בית זה לא חזי למלתיה וכן עיקר:6טעמא דלית בה ד׳ אמות על ד׳ אמות וכו׳ והתנן אין חולקין את החצר עד שתהא בה ד׳ אמות לזה וד׳ אמות לזה. פי׳ לישנא קלילא נקט וד׳ אמות מרובעות לכל א׳ בעי דאי כפשטא מאי קושיא הא ודאי בית שיש בו ד׳ אמות על ד׳ אמות כשחולקים אותו באורך או ברוחב יש בו לכל אחד ואחד ד׳ אמות על שתי אמות אלא ודאי כדאמרן והא דמותיב מחצר לבית משום דקים ליה דחד דינא אית להו בהא והני ארבע אמות על ארבע אמות היינו לבד מכותל המחיצות כדפרישית בדוכת':7אין בו דין חלוקה בחצר. כלומר שאין נותנין לבע״ה זה שום תשמיש בחצר כמו שנותנין לבית א׳ גמור כדר׳ הונא דאמר רב הונא חצר מתחלקת לפי פתחי׳ פירוש לפי פתחיה ממש לאו דוקא דא״כ מאי האי דמייתי׳ לה גבי הא דבית שאין בו ד׳ אמות על ד׳ אמות שיש לה פתח ראוי ואינו נוטל כלום בחצר אלא פירושו לפי בתים הפתוחים לחצר ודכוותה אמרינן התם אכסניא שבחצר מתחלקת לפי פתחיה ונקט האי לישנא משום דאי איכא שני בתים זה לפנים מזה שהא׳ פתוח לביתו והשני פתוח לחצר אין נוטל בחצר אלא משום אותו פתח שיש לחצר בלבד ולא לשני בתים מיהו ה״ה שאם יש שני פתחים לבית א׳ אין נוטל אלא משום בית א׳ לפתח אחד והאי מימרא לא אתיא בשותפים שנשתתפו בחצר ובתיו וחלקו הבתים בעילוייא ושייר החצר בשיתוף דאי דלא עלו באוירה אלא באשייתא והורידו לכ״ע אין לבתים כלום בחצר מחמת בתים וחולקים בשוה דקי״ל האחים שחלקו אין להם דרך זה על זה ולא חלונות וכדמוכח מעובדא דתרבצא ואספליד׳ ואי עלו באוירא נמי לא זכה מחמת כך אלא בתשמיש הצריך לבית בלבד דומיא דשדה ופרדס שנוטל ד׳ אמות בשדה לבן לעבודת הכרם ומ״ט דרב הונא דאמר שחולקים החצר לפי הבתים ובעל ב׳ בתים נוטל ב׳ חלקים ובעל בית א׳ חלק א׳ והא ודאי לא משכחת לה אלא בחצרות הכפרים שכל אחד בנה ביתו בקרקע עולם וזכה מן ההפקר וכמה שהחזיק בבית זכה בחצר שלפנים לתשמיש הבית דסדנא דארעא חד הוא וכשדה א׳ שקונה כלה בחזקת מקצתה ורב הוא סבר שנוטל כ״א כפי הבתים שיש לו שכבר זכה בחזקתו תחלה ורב חסדא סבר שלא זכה אלא בתשמיש הצריך לכל בית ובית בחצר והשאר משותף בשוה ביניהם וכן פי׳ הרמב״ם ז״ל. א״נ בבית וחצר של ראובן ובשעת מיתתו חלק הבתים לבניו ושייר החצר משותפת בין כלם דר׳ הונא סבר דמסתמא יהיב לכל חד וחד בחצר כפי הבתים שנתן לו ור׳ חסדא סבר שלא זיכה לו בחצר אלא כפי הצריך לכל בית ובית לתשמיש דהיינו ארבע אמות לפירוק משא והשאר משותף בין כלם ודוקא בש״מ אבל אם נתן להם הבתים ושייר החצר לפני׳ ומת פשטא מלתא שחולקים ירושתם חולקים בשוה וכן הדין בשותפים בחצר ויש להם בתים פתוחים לחצר אין ידוע היאך נשתתפו מתחלה דהויא בפלוגתא דרב הונא ורב חסדא והלכתא כרב חסדא דתניא כותי׳ וכבר הארכתי בה במקומה בס״ד מפי רבינו נר״ו:
